היהודים באיראן התפרשו על פני מרחב גיאוגרפי נרחב והתחלקו לעשרות קהילות שונות. פיזור זה הקשה על יצירת מבנה המאגד ומקשר בין הקהילות והביא לכך שלא הייתה הנהגה מרכזית ליהודים, אלא אוסף של הנהגות מקומיות. לאורך מאות שנים סבלו יהודי פרס רבות מקנאים שיעים, שלא פעם ניסו להמיר את דתם. ארגון "אליאנס - כל ישראל חברים" (כי״ח) נכנס לאיראן כמתווך מול מוסדות השלטון וכמגן מפני התנכלויות של האוכלוסייה השיעית במדינה.
בשנת תרנ"ח (1898) הוקם בטהרן בית הספר הראשון של כל ישראל חברים. שש שנים מאוחר יותר הוקם בית הספר הראשון בכרמאנשאה. היה זה בית הספר היהודי המודרני הראשון שידעה הקהילה באיראן. עד אז, זכו ילדי הקהילה היהודית במדינה לחינוך בתלמוד תורה (מַכְּתַבּ חָאנֶה) או חונכו בבתי הספר של "האגודה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים" – ארגון נוצרי מיסיונרי שעורר את זעמם של לא מעט מיהודי איראן, שחשו שמדובר באיום על יהדותו של דור ההמשך.

בתוך עשרים שנה הוקמו באיראן, זה אחר זה, בתי-ספר של כי"ח בתשע ערים. ההזדמנויות חסרות התקדים שהעניק החינוך המערבי-מודרני מבית מדרשו של כי"ח לבניה ולבנותיה של קהילת יהדות פרס לא נעלמה אמנם מעיניהם של ההורים או של הבוגרים, אך היא גם סימנה את דחיקת מקומם המסורתי של העברית ושל לימודי הדת במערכת החינוך היהודי במדינה. יהדות איראן, או בשמה קהילת יהודי פרס, היא היום הקהילה היהודית הגדולה ביותר במזרח התיכון מחוץ לישראל.חכם משה חי אהרוני נולד בשנת תרנ"ו (1896). משפחתו עקרה מהעיר יזד ועברה להתגורר בעיר כרמאנשאה. ראשית למד חכם משה חי אהרוני ב"מכתב חאנה" בכרמאנשאה, ולאחר מכן עבר ללמוד בבית הספר "אליאנס – כל ישראל חברים". חכם משה חי אהרוני הוסמך לרבנות, והיה לאיש אמונו של המנהיג הרוחני של הקהילה היהודית בכרמאנשאה באותן השנים, הרב הרופא חכים אגא ג'אן. חכם משה חי אהרוני היה פעיל ב"אנג'ומאנה יהודיאן" – ועד הקהילה היהודית, וניהל את קופתו. הוא עמד בראש הפעילות הדתית, ניהל את התפילות בבית הכנסת, ונהג לדרוש בו את דרשותיו ברבים. בשנת תרצ"ד (1934) יצא לאור בירושלים חיבורו בעברית "פרדס הדת" בתמיכת "אליאנס – כל ישראל חברים", לאחר תקופה ארוכה שבה פעל לחיזוק לימודי הדת בבית הספר של אליאנס. בשנת תשע"ז הכירה הספרייה הלאומית באוסף כתבי היד של חכם אהרוני כאוסף בעל ערך לאומי.