"מה זה, אברהם? שמעת את הפיצוץ הזה? אברהם? איפה אתה? מה אתה עושה? " שמעתי את אימא מבוהלת מבעד לדלת.
"רג'ינה, אני חייב לבדוק מה זה! זה היה ממש קרוב, מעולם לא שמעתי כזה פיצוץ רציני, מקווה שזו לא עבודה של מפגעים. אני רץ!" ענה לה אבא בקול דרוך ויצא החוצה. הם לא ידעו שהתעוררתי מהרעש.
"אברהם, חכה רגע, זה מסוכן!" ניסתה אימא לצאת אחריו. הוא כבר לא שמע אותה ובדרך חזרה הביתה היא פגשה בי וחיבקה אותי חזק במיוחד.

אתמול הגיעה אימא לבית הספר עם מוריס, אחי התינוק. היא באה לקחת אותי מוקדם מתמיד ואמרה שאבא ביקש שנלך הביתה לשחק. היא התנהגה מוזר, הסתכלה לצדדים כל הזמן, החזיקה לי את היד ולא הרפתה אפילו לרגע. בערב, כשהקשבתי להם מדברים בזמן שחשבו שאני ישנה, שמעתי שאבא אומר שהוא מודאג ושהוא לא זוכר ימים כל כך מתוחים בביירות. אימא ענתה לו שהיא מודאגת בעיקר כשאני בבית הספר ושאילו הייתה יכולה, הייתה מוציאה אותי משם מיד. אבא אמר שמדאם פנסו לעולם לא הייתה מרשה לה לגרום לי להפסיד לימודים. זה העלה חיוך על פניה של אימא.
הרחוב השקט שלנו נראה סוער במיוחד, כולם היו עסוקים בפיצוץ. אימא אמנם לא נתנה לי לצאת לבית הספר, אבל הבית שלנו נמצא על יד הרחוב הראשי וכך נשארתי מעודכנת. ישבתי שם והבנתי שהיה פיצוץ הלילה בבית הספר שלנו. כששאלתי את אימא למה היה פיצוץ, היא לא הבינה איך אני יודעת וביקשה שלא אשאל שאלות. לא הצלחתי לחכות הרבה ושאלתי אותה שוב. התשובה היחידה שענתה לי: "יש אנשים רעים, עיוני."
אבא חזר. הוא ניסה לדבר עם אימא בלי שאבין, אבל את העיקר הבנתי לבד. מדאם פנסו הייתה בפיצוץ וגם מוחמד, אב הבית. הבית של שניהם היה בתוך בית הספר ובלילה פוצצו להם אותו. שמעתי גם מילים כמו ג'ורג' חבש, פלסטין, א-טביב (הרופא). בכל פעם שאבא אמר את המילים האלו, הוא נשמע כועס. הוא סיכם מיואש: "מרגע שסוריה נהייתה עצמאית והמנדט הצרפתי איננו, חיינו אינם חיים, אנחנו חייבים לצאת מפה."
לא מזמן מת בעלה של מדאם פנסו,הוא ניהל את בית הספר של הבנים. כשהיא חזרה מהשבעה עליו, היא הסבירה לנו למה היא עצובה ושאלוהים שומר על הנשמה שלו. אימא הייתה אומרת שחבל שאנשים שיודעים לחנך ככה לא זכו לילדים משלהם. אני דווקא שמחתי שיש לה כל הזמן בשביל התלמידות שלה, ראיתי מה קרה לאימא אחרי שמוריס נולד...
מדאם פנסו הייתה שם תמיד. היא הייתה נכנסת לכיתה שלנו בשיעורים כמו ספרות וצרפתית, ולפעמים גם בשיעורי גיאוגרפיה וחשבון או בלימודי הדת. היא הייתה המנהלת של בית הספר לבנות, ואחרי שבעלה מת, ניהלה את בית הספר של כולם. למרות זאת, היא שמה לב לכל תלמיד. נראה לי שרוב תלמידי בית הספר פחדו ממנה. בכל פעם שהייתה מתקרבת, גם השובבים ביותר היו מחזיקים ספרים ביד, מעיינים בהם ומתחילים לדבר עברית או צרפתית. נדמה שמדאם פנסו יודעת שככה הם פני הדברים וזה דווקא בכלל לא מפריע לה. היא אהבה פתגמים ותמיד הייתה אומרת בערבית:."אלְעָלְמוֹ פִי זַרַאר קל נָקְשִי עָלָה אַל חָזָ'אר, וָולְעָלְמוֹ פִי לְ' כְּבָּאר - קל נָקְשִי עָלַא ל'בח'אר" - לימוד הצעיר כמו חריטה על האבן, ואילו הלימוד למבוגר – כמו כתיבה על חול. "לכן, תלמידים שלי," היא הייתה אומרת, "למדו היום ואל תדחו את לימודיכם לבגרותכם, אז לא תצמח לכם תועלת מהם."
"שָרַארַה בִּתָחְרַק חָארַה" היה משפט ששמענו אותה אומרת יותר בזמן האחרון. היא ניסתה להסביר לנו מדוע ההורים של כולנו מודאגים כל כך. היא כל הזמן אמרה שאין לנו סיבה לדאוג כמותם, כי אלוהים שומר עלינו והכול יהיה בסדר. המבוגרים מודאגים, כך אמרה, ונראה שגם היא מודאגת, כי "שרארה בתחרק חארה", גיץ שורף שכונה. היא הסבירה שכשיש שנאה בין אנשים והם לא מסתדרים זמן רב, אז כל סיבה קטנה יכולה לגרום לריב ממש גדול, למהומה.
בשיעור תרגול בצרפתית היא שאלה אותנו, "מה אתם חושבים שאפשר לעשות כדי שאנשים לא יריבו?" אני חשבתי שאולי צריך פשוט להפריד ביניהם כל הזמן. סלמאן, התלמיד השקט ביותר בכיתה שלנו, החליט לענות, "אני חושב שאפשר להושיב אותם יחד בחדר אחד שידברו או שיריבו. ככה אמא שלי עושה כשאני רב עם אחי."
אחי הגדול, ג'ו, לא למד בבית הספר של אליאנס. אבא חשב שגם הוא צריך ללמוד שפות, כי הרי "כל השכונה הולכת למדאם פנסו באליאנס, הגיע הזמן שנצרף גם את ג'ו, כמו כולם."
"אברהם, אתה יודע שלא מעניין אותי לעשות מה שכולם עושים רק כי כך כולם עושים. לימודי קודש זה חשוב, אני לא בטוחה שבאליאנס תמיד מקפידים על לימודי תורה."
"רג'ינה, אני מדבר עם אנשים והם מספרים על בית ספר מצוין, מורות שמלמדות בשיטות שעוזרות לתלמידים להבין, מלמדים ארבע שפות ויש מבנה נעים ונוח ללמידה. המנהלת נשמעת רצינית ומלאת אהבה לתלמידים. לא סתם כולם שולחים לשם, לכן אני רוצה להצטרף."
"אברהם, מילא הילדה, אבל אתה בטוח שאתה רוצה שג'ו ילך לשם?"

"רג'ינה, בית הספר של אליאנס פותח לילדים יותר אפשרויות בעתיד. את מצליחה להבין מה זה לדעת צרפתית ועברית? הילדים יוכלו לברוח מפה אם המצב ימשיך ויחמיר. הם יוכלו להסתדר בחוץ, אני ואת כבר אבודים."
"אברהם, אתה לא מגזים?" שאלה אימא ונראה שהיא מחכה לתשובה מרגיעה מאבא.
"הלוואי שהייתי מגזים," אמר אבא. אימא הנהנה בהסכמה. "נשלח אותם יחד."
לפני חודשיים, קצת אחרי יום ההולדת השישי שלי, היה הבוקר הראשון ללימודים. אימא שרה לעצמה ולנו כשהכינה את שנינו לקראת היציאה מהבית. החופשה עזרה לה להתרגל לרעיון שנלמד שנינו בבית הספר. אני הייתי רגועה יותר שג'ו איתי. עד כה הייתי בלתי נפרדת מאימא. בבית הספר עמדה מדאם פנסו יחד עם המורות ואלו קיבלו את פנינו בנעימות ובשמחה. בחיבוק אוהב נפרדה אימא מאיתנו לשלום באותו הבוקר.
בערב אחרי הפיגוע עוד הרגשתי את עוצמת הפיצוץ, הזמזום באוזן לא עבר.
"אבא, מה זה אומר שמדאם פנסו הייתה בפיצוץ?" שאלתי בערב את אבא.
"עיוני, מדאם פנסו כבר לא תהיה מנהלת שלכם. ה' יתברך לקח אותה אליו, כמו את מר פנסו."
"אבא, למה האנשים הרעים פוצצו את בית הספר כשמדאם פנסו ומוחמד שם?" בכיתי לו.
"יא בינתי, שָרַארַה בִּתָחְרַק חָארַה," אמר אבא, "אל תבכי, ילדה."