הרקע להקמת הארגון
עלילת הדם בדמשק - 1840 (ת"ר)
בשנת 1840 (ת"ר) נרקמת עלילת דם בעיר דמשק בסוריה. הקהילות הנוצריות בעיר מאשימות שבעה מראשי הקהילה היהודית שרצחו נזיר נוצרי ומשרתו המוסלמי והשתמשו בדמם לאפיית מצות. משה מונטיפיורי, אדולף כרמיה ושלמה מונק נענים לבקשת העזרה של הקהילה. המאמץ המשותף מביא לפרסום צו מלכותי (פירמאן) האוסר את הטענה לעלילת דם בכל רחבי האימפריה. היהודים העצורים משתחררים.
ביקורם של מונטיפיורי וכרמיה בדמשק מביא אותם למצרים ותורכיה שם הם מציעים את עזרתם גם בתחום החינוך בקהילה. באלכסנדריה שבמצרים מוקמים שני בתי ספר האחד לבנים והשני לבנות בעזרת תרומה שהביא כרמיה מהברונית רוטשילד, בתי הספר פעלו במשך תקופה קצה ונסגרו. בתורכיה כותב החכם באשי משה פרסקו איגרת לכל מוסדות החינוך וכותב בה לשכור מורים ללימוד השפה התורכית. הרב פועל בעצתו של מונטיפיורי שמציע לנצל את הצו המלכותי של גולהאנה החט-י-שריף משנת 1839 (תקצ"ט) שערב לחייהם, רכושם וכבודם של אזרחי הסולטאן בכדי למצוא מקורות פרנסה נוספים ליהודים.
פרשת מורטארה באיטליה - 1858 (תרי"ח)
בשנת 1858 הוטבל לנצרות אדגאר מורטארה, ילד יהודי בן שבע בעיר בולוניה באיטליה, על ידי אחד המשרתים הנוצרים בבית משפחתו. המשרת סיפר על מעשהו לשלטונות הכנסייה, הם הוציאו את הילד מביתו והעבירו אותו לכנסייה כדי שיגדל כנוצרי. ארגוני יהודים באירופה פנו לממשלות השונות במערב בכדי שיתערבו, עיתונאים בארצות שונות יצאו כנגד הפעולה של הכנסיה. המחאה התקשורתית לא הועילה, הכנסיה לא זזה מעמדתה ולא שחררה את הילד, אדגאר מורטארה נשאר בכנסייה. הפרשה יצרה סערה בקרב קהילות היהודים בכל אירופה ובצרפת בפרט.
הקמת אליאנס - כל ישראל חברים
ייסוד הארגון - 1860 (תר"כ)
הוגי דעות, סופרים ועיתונאים יהודים בצרפת קראו להתאגד בכדי לשנות את החוקים כנגד היהודים בעולם כולו. תנועה זו הביאה שבעה-עשר צעירים להקים אגודה שתפעל למען מטרה זו. הם מינו ששה: אליהו אריסטיד אסטרוק - הרב הראשי לבלגיה, איזידור כהן - עורך ארכיבים, יוליוס קרבאללו - מהנדס, נרסיס לוון - עורך דין, אוג'יין עימנואל - פרופסור, שארל נטר - סוחר. ששה אנשים אלה הם המייסדים של 'חברת - כל ישראל חברים' - Alliance Israélite Universelle.
מייסדי הארגון מגייסים את אדולף כרמייה, עורך דין, חבר סנאט ושר המשפטים, שכבר היה לו ניסיון בייצוג קורבנות של רדיפה פוליטית ואפליה דתית, הם בוחרים בו לנשיא הארגון. אדולף כרמיה היה נשיא 'כל ישראל חברים' עד מותו ב10.2.1880 (כ"ח שבט תר"מ).
חברי הקבוצה המייסדת של 'כל ישראל חברים' הרגישו חובה קדושה להגן על כבוד היהדות ודתה ולהבטיח את עתידה., הם ראו בהתאגדות כלל היהודים בעולם כוח רב ועוצמה ליצירת שינוי במעמדם של היהודים בעולם.
בייסוד החברה הוצבו שלוש מטרות מרכזיות לקיומה:
א. לעבוד בכל מקום לשחרור היהודים ולקדמתם המוסרית.
ב. לעזור עזרה ממשית לכל הסובלים מפני יהדותם.
ג. לאמץ את ידי כל מחבר העובד להשיג כל תכלית זו.
הפניה להצטרף ליוזמה - 1860 (תר"כ)
'כל ישראל חברים' מזמין בפרסום 'קול קורא' לכל הקהילות היהודיות להצטרף לחברה שלהם, "התקבצו כל אצילי הרוח ונדיבי הלב כדי להילחם בשנאה ובדעה הקדומה. בנו חברה של יהודים צעירים אידיאליסטים ומיליטנטיים, שיביעו סולידריות עם כל בני האדם הסובלים רק בשל היותם יהודים, ועם כל מי שהוא קורבן לדעות קדומות תהיי דתו אשר תהיי, דאגו לכך שהתרבות תדחק, לטובת הכלל, את רגלי הבורות והקנאות של מתי מעט, אם נדמה לכם שיהיה זה לטובת הדת אליה אתם משתייכים, והדבר יהווה לקח לעמים, ויתרום לקידום האנושות, וכי התכנסות הכוחות היהודים הקיימים המעטים, אך הגדושים באהבה ובלהיטות אחר הטוב אכן תביא לניצחון האמת והתבונה הכלל עולמית- בואו אלינו, אנו מייסדים את "כל ישראל חברים".
ה'קול קורא 'מתורגם לשפות רבות: גרמנית, אנגלית, עברית וערבית.
לימים הופך 'קול קורא' זה לאמנה של הארגון.
יהודים מכל העולם הצטרפו לארגון, תמורת 6 פראנקים לשנה. מספר החברים הלך וגדל, כבר ב1885 היו לו יותר מ30,000 חברים ו349 ועדים ברחבי העולם.
תחילת העשיה הדיפלומטית - 1860 (תר"כ)
הארגון מתחיל בפעולות דיפלומטיות בכדי לעזור ליהודים. הפעולה הראשונה היא נסיון נוסף להציל את אדגאר מורטארה על ידי פניה לשלטונות האיטלקים אך ללא הועיל. הפעולה השניה בשנת 1860 היא פניה לממשלת אנגליה לעזור ליהודי סרביה שנרדפו בידי הנסיך מיכאיל. פעילותה הדיפלומטית של חברת 'כל ישראל חברים' נמשכת לאורך כל שנות קיומה ומגיעה לקהילות רבות באירופה, רוסיה והאימפריה העותומנית.
ההתמקדות בחינוך - 1861 (תרכ"א)
מייסדי הארגון רואים בחינוך, כבר בתחילת דרכם, כלי מרכזי ליצירת השינוי בזכויות היהודים שהם שואפים לו. ניסוח הקול קורא הראשון של הארגון מעיד ששינוי חינוכי הוא זה שיסייע להצלת היהודים: "אם חושבים אתם שמספר גדול של אחיכם, שהם עדיין מעונים ורצוצים במשך אלפיים שנות דלות עלבונות והגבלות יכולים לרכוש שוב את כבודם בתור אנשים, בתור אזרחים; - אם סוברים אתם שצריך להטיף מוסר לאלה שנשחטו ונפגמו ולא להרשיעם." כבר ב1861 מתחיל איתור של קהילות המעוניינות בהקמת בית ספר מודרני לילדיהם ושיש בהן תשתיות שעשויות לאפשר זאת.
בתי ספר ומכונים להכשרה
בית הספר הראשון תטואן, מרוקו - 1862 (תרכ"ב)
הקהילה היהודית בתטואן נמצאת במשבר גדול, מלחמת ספרד מרוקו הסתיימה והשאירה אחריה עוני ורעב קשים מנשוא. במטרה לחזק את הקהילה חוברים הרב הראשי יצחק בן וואליד, ראש ועד העדה מר לוי פז, נרסיס לוון מ'כל ישראל חברים', מר פיצ'וטו שסו שליח קרן העזרה 'מרוקו רליף פונד' שנוסדה באנגליה ומנחם נהון סגן הקונסול הצרפתי. הם מבינים שהדרך לעזור ליהודי תטואן היא הקמת בית ספר שיאפשר לתלמידים לרכוש השכלה ומקצוע. החיבור בין האנשים והארגונים מאפשר את גיוס המשאבים הראשוני לרכישת מבנה, ציוד וספרי לימוד ולהעסקת מורה. הרמן כהן , נבחר למנהל בית הספר, הוא שהה באותה עת בגיברלטר השכנה, היותו דובר ספרדית מסייע לו להתחבר לקהילה.
ב28 בדצמבר 1862 התקיים טקס הפתיחה, בו נכחו כל השותפים להקמת בית הספר, רשויות מרוקו והכמורה הקתולית הספרדית. 300 ילדים ביקשו להתקבל אך בשל המבנה הקטן, ניתן היה לקלוט 110 תלמידים בלבד. בית הספר נועד לבנים ונלמדו בו השפות עברית, צרפתית וספרדית, מקצועות כלליים על פי תכנית הלימודים בצרפת ולימודי יהדות, תנ"ך ועברית. בית הספר דאג לתלמידים לבגדים, למזון, לתרופות ולספרים.
בשנת 1865 נפתח בית הספר לבנות ולמדו בו בשנה הראשונה 60 תלמידות, לאחר תקופה קצרה הוא נסגר ונפתח שוב ב1882.
בשנים הראשונות הלימודים הכלליים ולימודי היהדות נלמדו בנפרד, המורים היו שונים וכן שיטות הלימוד. מנהל בית הספר מר רבי שכיהן לאחר מר הרמן כהן, יצר בעזרת רב בית הספר, רבי שמואל נהון, רפורמה פדגוגית שתאפשר חיבורים בין תחומי הלימוד המורים.
ב-1889 מבנה בית הספר הפך צר מלהכיל את 375 התלמידים שלמדו בו. 'כל ישראל חברים' הקציב את הכסף הדרוש לרכישת מבנה מחוץ ל'מלאח' - רחוב היהודים. מיקומו החדש של בית הספר יצר קשרים בין הגטו וסביבתו. מנהלי בית הספר לאורך שנות פעילותו היו גם אלה שפנו לשלטונות בכדי להגן על היהודים מפני עוולות שונות, דאגו למזון ולמחסה לתלמידים ולבני משפחותיהם בעתות מלחמה וצרה.
בתי הספר בעשור הראשון
הקמת בית הספר בתטואן הביאה פניות מקהילות נוספות לפתוח בית ספר, כל קהילה גייסה את הכוחות המקומיים ופנתה ל'כל ישראל חברים'. בחלק מן הקהילות ניתן היה לגייס שותפים נוספים והצלחתו של בית הספר בתטואן תוך 12 שנים הקימה כל ישראל חברים 12 בתי ספר נוספים.
1. 1864 - בגדאד, עיראק - יסודי בנים
2. 1864 – דמשק, סוריה – יסודי בנים
3. 1865 - טנג'יר, מרוקו - יסודי בנים
4. 1865 - וולו, יוון - יסודי בנים
5. 1867 – אדריאנופול, תורכיה – יסודי בנים
6. 1868 - תטואן, מרוקו - יסודי בנות (בית הספר נסגר ונפתח שוב ב-1882)
7. 1868 - לאריסה, יוון - יסודי בנים
8. 1868 - ירושלים, ישראל - יסודי בנים (בית הספר נסגר ונפתח שוב ב-1882)
9. 1869 - ביירות, לבנון - יסודי בנים
10. 1870 - מקווה, ישראל - חווה חקלאית בנים
11. 1870 - אדריאנופול, תורכיה - יסודי בנות
12. 1870 – שאמלה, בולגריה - יסודי בנים
בית המדרש למורים École normale israélite orientale, צרפת - 1867 (תרכ"ז)
רשת בתי הספר של 'כל ישראל חברים' התרחבה תוך שלוש שנים ונדרשה לגייס מורים בעלי השכלה ויכולת הוראה בגישות פדגוגיות חדשניות. בארגון התקבלה החלטה לזהות תלמידים מצטיינים בבתי הספר שיעברו הכשרה להוראה בצרפת ויחזרו ללמד בבתי הספר. ב-1867 הוקם 'בית המדרש למורים' בפאריס. שני התלמידים הראשונים היו דוד קאזס מתטואן שלמד בבית הספר הראשון של 'כל ישראל חברים' בעיר, וניסים בכר מישראל שלמד בבית ספר יהודי באיסטנבול שלימדו בו צרפתית. בית המדרש הציב לו למטרה: "לברוא בכל אחד מן התלמידים לב ונשמה יהודיים. שהרי ייעודם הגדול בעתיד יהא לטעת בלב תלמידיהם אותם עקרונות שהם עצמם ינקו במרוצת ארבע השנים שעשו בבית הספר".
ממשלת צרפת מעניקה לבית המדרש מעמד של בית ספר ציבורי והוא בעצם המוסד היחיד של 'כל ישראל חברים' שנמצא במעמד זה. תכנית הלימודים בבית המדרש דומה לזו שנלמדה בבתי הספר להוראה של צרפת ונוספה לה תכנית בלימודי יהדות. הייחודיות של בית הספר בשילוב בין שני תחומי הלימוד דרשה יצירתיות והתאמות לאורך כל שנות קיומו.
במשך מספר שנים נדדו בתי המדרש לבנות ולבנים ממבנה למבנה, בשנת 1889 עבר בית המדרש למורים למבנה קבע שנרכש בתרומה של הברונית הירש. ב1922 עבר בית המדרש למורות למבנה קבע, שנרכש בידי יחזקאל שאמון בוגר בית הספר בבגדאד. עד 1925 סיימו כ247 בוגרים ו156 בוגרות.
טובי המורים של הרשת ניהלו את בית הספר לאורך שנותיו שניים מתוך הבולטים שבהם הם: הרב אברהם דאנון שהקים את בית המדרש לרבנים בתורכיה, הוא ניהל את בית המדרש למורים אחרי מלחמת העולם הראשונה ופרופ' עימנואל לוינס שניהל אותו אחרי מלחמת העולם השניה ועד שנת 1961.
בית הספר תורה ומלאכה בירושלים - 1882 (תרמ"ב)
בית הספר מוקם בפעם הראשונה ב-1868, יוסף קריגר המכונה יוסוף אפנדי קריגר פונה ל'כל ישראל חברים בכדי להקים בית ספר בירושלים. 'כל ישראל חברים' נענים לבקשתו ושולחים כסף לשכירת מבנה, לציוד וספרים. בית הספר פועל כשנה ונסגר. קצת יותר מ-10 שנים אחרי, בחודש מרץ 1879 התכנסה ועדה בינלאומית של 'כל ישראל חברים' וקיבלה החלטה להקים מחדש את בית הספר. הועד של הארגון גייס כסף ורכש את הקרקע והמבנה של בית הספר על רחוב יפו. בלונדון נוסד ועד לעזרה להקמת בית הספר והם מוכנים לתת את הבית והקרקעות שלהם בירושלים. במקביל החל חיפוש אחר מנהל מתאים לבית הספר ובסופו נבחר לתפקיד ניסים בכר. הוא יוצא לגייס כסף בערי אירופה וחוזר לארץ ב-1.2.1882.
חודשיים לאחר מכן ב-1.4.1882 נפתח בית הספר עם תלמיד אחד בלבד, לאחר שבועיים למדו בו 50 תלמידים. מנהיגי הקהילה הספרדית בעיר שמחו על ההזדמנות להכשיר את ילדיהם למקצוע מפרנס ושלחו את ילדי הקהילה לבית הספר. מנהיגי הקהילה האשכנזית התנגדו לפתיחת בית הספר ואסרו על ילדי הקהילה להצטרף. בית הספר פתח את שעריו לתלמידים העניים ביותר, יתומים מאב, שלא היתה להם פת לחם לאכול ומקום להניח את הראש.
בית הספר התמחה בלימודי מקצוע ולמדו בו סנדלרות, נגרות, חייטות, נפחות, חרטות, אריגה וצורפות והתמחה גם בהקניית השכלה אוניברסלית ויהודית, למדו בו שפות: ערבית, תורכית, צרפתית, אנגלית וגרמנית, תנ"ך והיסטוריה. בבית הספר של ניסים בכר הומצאה שיטת הלימוד של עברית בעברית והמורה היה אליעזר בן יהודה.
משנת 1896 ניהל יוסף ענתבי את בית הספר, בשנת 1897 הורחב בית הספר ונבנו מבנים חדשים ובשנת 1906 נוסד בית הספר לבנות.
בית המדרש לרבנים בקושטא (איסטנבול) - 1892 (תרנ"ב)
התרחבות בתי הספר של 'כל ישראל חברים' דרשה בנוסף על הכשרת מורים גם הכשרת רבנים שילמדו בבתי הספר את מקצועות היהדות ועברית. בשנת 1892 הרב אברהם דאנון הציע לייסד בית מדרש לרבנים הוא אסף תלמידים וייסד את בית המדרש באנדריאנפול. הרב דאנון לימד את כל השיעורים במתכונת של בית המדרש לרבנים שהיה קיים בצרפת עוד לפני הקמת 'כל ישראל חברים'. בית המדרש באנדריאנפול נקלע לקשיים ולא הצליח להתפתח וב-1898 הועבר לעיר הבירה קושטא.
בית המדרש בקושטא התפתח ומספר התלמידים בו גדל ונשלחו אליו מורים ורבנים מקהילות אחרות בכדי ללמד בו. אחד הרבנים שנשלחו ללמד בבית המדרש הרב חיים נחום שסיים את לימודיו בבית המדרש לרבנים בפאריס, לימים הפך לסגן המנהל של בית המדרש לרבנים ונבחר לחכם באשי של האימפריה העותומנית. תלמידי בית המדרש לימדו עברית בבתי הספר של אליאנס או לימדו בתלמודי תורה חוץ מתלמיד אחד.