תוניסיה היא מדינה ערבית מוסלמית הנמצאת בצפון אפריקה. הראשונים שהגיעו לתוניסיה היו הברברים שהתיישבו בעיקר בדרום תוניסיה. אחריהם הגיעו היהודים שהתיישבו ברחבי המדינה ולאחריהם הערבים שהשליטו את השפה הערבית והדת המוסלמית כשפה והדת הרשמיים של המדינה.

בשנת תרמ"א (1881) נכבשה תוניסיה מידי העות'מאניים על ידי צרפת. החלת הפרוטקטורט הצרפתי על תוניסיה השפיע רבות על החברה התוניסאית ובפרט בתחומי החברה התרבות והכלכלה. השפעות אלה לא פסחו על הקהילה היהודית שהתיישבה ברחבי המדינה.

הקהילה היהודית בתוניסיה התחלקה לשלוש קהילות משנה השונות באופיין. בדרום - קהילת ג'רבה אשר שימרה את מסורתה על אף המודרניזציה והחילון. בצפון מזרח - קהילת תוניס עיר הבירה  אשר הושפעה מהתרבות הצרפתית והייתה בה פעילות ציונית סוציאליסטית . ובחוף המזרחי- קהילת יהודי סוסה אשר הייתה מרכז תרבותי מרכזי ליהודי תוניסיה. על אף ההשפעה של התרבות הצרפתית על שתי האחרונות נשמרו בהם חיי המסורת והקהילה היהודים.

החל מהמאה ה17 היגרו יהודים רבים מספרד פורטוגל ומליוורנו שבאיטליה לתוניסיה. הם התיישבו ברחבי המדינה והשפיעו על הקהילה היהודית המקומית. יהודים אלה כונו 'קהילת גראנה' ופעלו בנפרד מהקהילה המקומית שכונתה 'קהילת התונאסה'. עם השנים הופרדו הקהילות באופן רשמי וכל קהילה ניהלה את חיי הקהילה לעצמה (כדוגמת בתי הדין, בתי הכנסת, שחיטה וכו') ולאחר מלחמת העולם השנייה התאחדו הקהילות לקהילה אחת.

החינוך היהודי טרם החלת הפרוטקטורט הצרפתי היה חינוך יהודי מסורתי. לכל אחת מהעדות בתוניסיה היה תלמוד תורה משלה שבה למדו בני העניים. בני העשירים למדו בבתי ספר פרטים של מורי העברית, או בבתי הספר של הנוצרים תחת החסות הצרפתית. ארגון אליאנס שביקש לשנות את מצב החינוך בתוניסיה פעל רבות בקרב הקונסולים האירופיים (צרפת, אנגליה והאיטלקי) לגייס את תמיכתו ונחל הצלחה לא מועטה. בפברואר 1878 (התרל"ח)  שלח הוועד המרכזי של אליאנס לתוניסיה את דוד קאזס (1851-1914) שהיה אחד מהמורים היותר וותיקים בארגון, לחיזוק מערכת החינוך של אליאנס במדינה.  קאזס פעל ליצירת מקורות מימון להקמת מוסד חינוכי של אליאנס ולתפעולו השוטף. 

ביולי 1878 (התרל"ח) נחנך בית הספר הראשון של אליאנס בעיר תוניס. מספר התלמידים בשנה הראשונה מנה כ- 1025 תלמידים שהגיעו מתלמודי התורה של העדות השונות. כעשרים מורים לימדו בבית הספר רובם הגיעו מתלמודי התורה ומיעוטם היו מורים מקומיים. לאחר פתיחת בית הספר בתוניס הוקמו בתי ספר נוספים בשאר ערי תוניסיה. כמו כן לצד חינוך עיוני נפתחו חוות חקלאיות להכשרת התלמידים לעבודה חקלאית כדוגמת החווה החקלאיות בקרבת 'מאטור' וג'דיידה' .

פעילותה החינוכית של אליאנס התרחבה לשאר ערי המדינה בעקבות דרישת נכבדי הקהילה והקונסולים הצרפתים. בשנת ינואר 1883 (התרמ"ג) נפתח בסוסה (سوسة‎‎ SOUSSE) עיר נמל במרכז תוניסיה, בה התיישבה הקהילה השנייה בגודלה בתוניסיה, בית הספר הראשון לבנים.                             המורה יהודה ליאון לובאטון נשלח לסוסה מטעם 'אליאנס – כל ישראל חברים' ושימש מורה בבית ספר זה. בשנת 1900 מונה לובאטון למפקח בתוניס לאחר מכן בשנת 1927 ניהל את בית הספר בסוסה ובשנת 1933 מונה למנהל בתוניס.

בשנת תרמ"ה (1885)  פתח ר' שלום פלאח שהיה מחנך, מורה לעברית ומשכיל את בית הספר היהודי 'אור תורה' עם יוסף כהן גנונה. תוכנית הלימודים כללה לימודי יהדות ועברית לצד לימודי צרפתית וחשבון, מתוך מטרה להיות חלופה לחינוך של כי"ח. אותם ראה בראשית דרכם החינוכית  כמחלישים את זהותם היהודית של התלמידים, מפאת רמתם הירודה של לימודי העברית והיהדות.

בשנת תר"נ (1900) פנה מנהל מוסדות כיח בתוניסיה מר שמטוב פריינטי לר' שלום פלאח ללמד עברית ומקצועות היהדות בבתי הספר בסוסה. ר' שלום פלאח, איש חינוך וקהילה ואחד מהמייסדים של העיתונות הערבית היהודית תוניסאית, שנודע היה בבקיאותו ברזי השפה העברית, בהשכלתו ובפדגוגיה הייחודית שהגה ללימוד עברית, קיבל הצעה זו ושימש בהוראה עד שנת (1925) תרפ"ה  עת מונה להיות רב קהילת יהודי סוסה.

פעילותה הציבורית והחינוכית של אליאנס שהקדימה בכמה שנים את הכיבוש הצרפתי. אפשרה לצעירים יהודיים להשתלב במסגרות הציבוריות שהוקמו לאחר מכן.